המושג אימון האישי צמח מתוך עולם הספורט שם הצליחו מאמנים שוב ושוב לגרום לספורטאים להגיע אל טבלת המנצחים. המאמן זיהה את הדפוסים וההרגלים שמנעו מהספורטאי להגיע להישגים, הציע חלופות ועזר לספורטאי ליישם אותן ולהגיע להישגים המבוקשים.
אימון לחיים אינו תהליך טיפולי שמטרתו לפתור בעיות, תפקידו של התהליך אימון אישי הוא לעזור למאומן לזהות את השקפת העולם שגורמת לחוסר העוצמה, להציע לו נקודות מבט שונות ולעזור לו וליישם אותן.
אימון לחיים הוא תהליך דומה לאימון ספורט בו המאומן מגיע לעוד ועוד הישגים, עם כל הישג עולה בטחונו העצמי של המאומן ופריצות דרך נהיות טבע שני.

והוא בכלל לא ידע למה הוא כזה

הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר חילק את מרחב הידע של האדם לשלוש קטגוריות:

• מה שאדם יודע שהוא יודע.
• מה שאדם יודע שהוא לא יודע.
• מה שאדם לא יודע שהוא לא יודע.

הניסיון מלמד שמרבית הגורמים שמעקבים אנשים מלהגיע להישגים נמצאים בתחום של "לא יודע שאינו יודע", בעצם מרבית האנשים אינם יודעים מה מונע בעדם להגיע לאן שהם תמיד רצו והם אפילו לא יודעים שהם לא יודעים את זה, בתהליך של אימון לחיים המאומן נהיה מודע לסיבות.
 

 חיים ולדר, מתוך הספר "מאחורי המסיכה":
לכל אדם, פרט לאישיות, ישנה גם תדמית - הצורה בה רואים אותו בני האדם מסביב.
מכיוון שבני אדם מתקשים לשנות לטובה את אישיותם, יש המתמקדים בדרך הקלה - בתדמיתם. לשפר תדמית - זה בסדר, כמו ללכת בבגדים מתאימים. אך כאשר אדם מתרכז רק בתדמית, הוא משקיע את ימיו ולילותיו בטיפוח פריט חיצוני במקום בטיפוח עצמו.
אישיותו של בן אדם יכולה לעמוד מול קשיים, כאב, עינויים גשמיים ונפשיים, אולם תדמיתו של אדם היא כבלון נפוח. סיכה אחת והכל מצטמק. כל מה שעמל במשך שנים - יורד לטמיון.
על האדם לזכור כל העת לטפח את אישיותו. במקרים מסוימים, מותר לו לטפח גם תדמית, אך חשוב שיזכור כל העת כי זו המסיכה ולא המקור.