• אימון אישי הוא דרך לגלות את מה שכבר קיים בנו - הפוטנציאל האדיר הנמצא כבר בכל אדם, ולתרגם אותו להפקת תוצאות בחיים.
• אימון אישי בא לזהות ולהסיר את המכשולים והמחסומים העומדים בין הפוטנציאל לבין מימושו בחיים.
• אימון אישי הוא שיחה המבוססת על אמון והקשבה, תוך כדי אימון מקבל המאומן נקודות מבט חדשות על חייו ומקבל אבחנות ותובנות שלא הכיר בעבר.
• אימון אישי לא נועד לתקן או לשנות אלה לחזק את הנקודות החלשות - כל אדם הוא שלם, מושלם ומיוחד כפי שהוא.

תהליך האימון בנוי, בדר"כ, ממפגשים שבועיים בני כשעה. במפגשים הראשונים המאומן בהנחיית המאמן מזהה את המקום שהוא נמצא בו, מזהה את הנקודות שבהן הוא תקוע ומזהה את המקום שאליו הוא רוצה להגיע. בהמשך המאמן מנחה את המאומן לראות את עצמו, לראות איך החברה רואה אותו ולהבין איזה התנהגויות גורמות לו להיתקע במקום שבו הוא נמצא ואיזה התנהגויות אחרות צריך לחזק כדי להגיע למקום שהמאומן רוצה להיות בו. בשלב השלישי המאמן עוזר למאומן להפטר מההתנהגויות שתוקעות אותו ולחזק את ההתנהגויות שיביאו את המאומן למקום שהוא רוצה להיות בו. תהליך אימון אישי הוא תהליך אטרקטיבי, אם המאומן לא ישתף פעולה עם המאמן האישי הוא לא יפיק מהאימון את המרב שיכול היה להפיק. בין המאמן למאומן צריכים להיות יחסי אימון, המאומן צריך להיות גלוי ופתוח עם המאמן, המאמן מצידו צריך להיות אדם שאפשר לסמוך עליו. לאחר שהמאומן השיג את ההישג הראשון מגיע תור ההישג השני והשלישי, כל הישג הוא כר דשא להישג הבא, המאומן מסתכל על ההישג, גאה בו ומתחיל להאמין בכוחו.

 שבעת השלבים כדי להגיע למטרה:

• מטרה - בסדר הבריאה אלוהים ברא את האור ואת החושך, עשה סדר בבלגן והחליט מה היא המטרה
• מחשבה - לאחר שקיימת מטרה יש לאמן את המחשבה ולחשוב עליו עד שהמחשבה הופכת לאמונה, למחשבה יש כוח משלה אבל האמונה היא זאת שמניעה את הדברים, בדיוק כמו בבריאה, ביום השני אלוהים הפריד בין המעלה והמטה, בין המחשבה למציאות ושוב יצר תהליך שמקורו במחשבה.
• מילים - בעזרת המילים אנחנו מעבירים דברים מן המחשבה והאמונה לידי ביצוע, מחשבות ואמונות יוצרות מעשים.
• מחויבות - מחויבות מבטאת את האמונה שלנו במילים ומחזקת את האמונה
• מעשים - הם התחלת ישום המחויבות, הם אלה שמשדרים לקהילה כולה ולנו שבעזרת המחויבות האמונה תתגשם. יש הכרח בעשיית מעשים יזומים. ביום החמישי ברא אלוהים את החיים.
• מאמץ - הוא הפועל היוצא של המעשים, המעשים חייבים להיות מלאים במאמץ והשתדלות, כפי שאמר אלוהים לאדם ביום השישי "בזיעת אפיך תאכל לחם".
• מציאות - השלב האחרון בעשייה, זאת התבוננות בתהליך שהושלם וקבלת משוב. יש חשיבות ליום השבת, ביום זה מתבוננים במעשה ידנו ומתמלאים גאווה על מה שהשגנו, זהו מקור הכוח להשיג את המטרה הבאה.